Oh God! Lords other than Thee have possessed us; the waters of treachery have almost ended us.
While Thou wast as one dumb, hiding Thy face—the breaker came and smote mother upon children.
Daughter of my people! Shear thee, throw off they chaplet; for the wicked boasteth, and the covetous blesseth.
Bring the foe’s sword back to the scabbard; thy wound is mortal, with no healing nor cure.
I gave my back and my cheeks to those who plucked the; and fro Thy name Thy people are brought to the sword.
Thy servants (Dread one!) Stand for judgment—fathers to be slain upon the children.
The judgment of their Creator they accepted, nor did they break off His yoke: they admitted the righteousness of the Righteous One—the Rock whose way is perfect,
And in whose temple all speak of His glory—“let us fall in the hand of God, and not of man”.
Saying of father and mother “I have seen him not”, and of his only son “I did not bear him.”
I am changed to one that is cruel, and I consider him as a stranger: was it for this that I loved him and brought him near to me?
And there was lamentation and woe, in her who was so tender and delicate. The very land quaked, and her people melted.
My virgins moan, and my young men moan: “Ah me, for my soul is weary for the killers.”
They remember their Creator, and His covenant was not broken. May their blood be more acceptable to Thee than that of a lamb or young ox!
Oh land! Cover not their blood with thy dust, but only with the blood of him who shed it; till it is covered, let it be unavenged!
My bitter anger is against thee, King of the Isles, under whose robe is the blood of innocent souls;
May God visit my people’s slain on the bands of Kittim; may their lot be eternal life!
May there be no dew nor rain on the Land of the Isle; from the day thy King was crowned, woe to thee, O Land!
O daughter of my people, get up from its midst and go forth! “Did I see this there after my vision?”
God said: “I will bring back from Bashan and from the depths, and from the sea, both young men and young women.”
My enemies wasted the Clusters on the vine, both the dried-up and the fresh; and gleanings only were left.
When they came among the corn, they did not only snatch the ears; those who bound the sheaves waved the sickle.”
They surrounded Benjamin, and drove him with the right hand. The oppressors reviled them: “Theses have no Lord.”
Let it not come unto you, all ye who pass by the way! Behold and see if there be any pain like unto my pain, which they have smitten me.”
Mine enemies have found evil; an assembly of shepherds has come together and yearling oxen are slaughtered before mine eyes.
Would that my eyes were as the flood-bearing stars taken from the Pleiades; then could I weep for the daughter of my peple year by year.”
Anger has arisen according to the number of the days of the sun; I moan, ‘why did the Lord impose it?’
They were gathered together to the Fortress, together with those with the; but the Prince [sc. Warden] oppressed them, and the enemy stood at his right hand.
We said “Plunder our property”. They replied: “No, for we are come for a feast-day.” [Yom-Tob]
Sinai he, and one who could move mountains; he made the crooked straight. Whether he taught by mouth or book, he was not among those who err.
May he rest in quiet: may his flesh not decay: how goodly are thy tents, oh Jacob!
The Holy Congregation was altogether like unto him, and stood dumb like a lamb before the Shearers.
A heavenly voice moaned from Horeb like a dove: “Woe is me! Woe is me! My servant Moses is dead.”
The foxes’ whelps made a great breach, and we knew that the gates of prayer were closed,
When Joseph was gathered up—Joseph, man of life, mighty of deed, who used to send the barefoot new-shod on their road.
The righteous moaned after God; all who hear their report are astounded.
“Elijah!” Called the Angel: and he bade him: “Tell thy master that Elijah comes.”
The voice of the lamentation of my people is heard in distant lands, for worthless slew the righteous men.
Whether for life or for death they cleaved to the Lord; they transgressed not His law, nor did they change His precepts [by accepting baptism].
First, with war waters; and then, with scalding, when the leaders were sacrificed like oxen.
My princes are desolate; my priests groan; for He has abhorred the princes of my people’s daughter with scalding.
There They holy ones kept the watch, sanctified Thee to bring They dread until the morning watch.
There died princes of fifties and of tens, and in other cities too which I know not how to tell.
In place of their herds they offered up their children, and they slaughtered their first strength before their eyes.
Those holy ones did not hold back their only children from Thee; for their father’s manner they too maintained.
Those who dwelt in the Tents [of the Torah] are firm-planted as pavilions: those who ponder their learning and build towers in the heavens;
When my sages were gathered up, and my scrolls were rolled together—the letters flying heavenwards, though the parchment burned.
How dear were these friends! How strong were the leaders! Yet there, the needy were not distinguished from the princes.
The wise of lore and understanding of speech—the eternity of Israel, his chariot and horsemen—
Their speech was pure, clarified as heavens; whether it was lengthy or short, as in Judah and in Galilee.
Holy mouths taught the law of Calendar and of Sacrifice; Thou didst accept it like incense and whole-offering.
They did visit Thee in their agony, when Thy visitation was on them: each one gave up his soul and yielded forth his blood.
May this be pleasing to the great King, like the offerings in His Shrine: aye, the Land atoned for his People.
Our hands became weak when we heard their cry,and we knew that their temples were become scarlet as pieces of pomegranate.
May their dust rest in the bond of eternal Life: this is the inheritance of the servants of the Lord and the meed of their righteousness.
* * * * * * *
אלקים בעלונו זולתך אדינים
כמעט כילונו מים זידונים
בהיותך כמחריש וכמסתיר פנים
בא שובר והכה אם על בנים
בת עמי גוזי השליכי נזריך
כי הילל רשע ובוצע ברך
חרב האויב האספי לתערך
אנושה מכתך באון תעלה וארך
גוי נתתי ולהיי למורטים
ולשמך עמך לחרב מטים
עבדיך איום עמדו למשפּטים
אבות על בנים להיות נשחטים
דין יוצרם קבלו ולא פרקו עולו
הצדֹיקו צדיק צור תמים פעולו
ובהיכלו כבוד אומר כולו
נפלה ביד יי וביד אדם לא
האומר לאביו ולאמו לא ראתיו
ילבנו יחידו אומר לא ילידתיו
נהפכתי לאכזר וכמו זר חשבתיו
העל כן אהבתיו אלי והקרבתיו
ויהי אוי והי ברכת תענוגים
ארץ רעשה ויושביה נמוגים
בתולותי נוגות ובחורי נוגים
אוי לי כי עייפה נפשי להורגים
זכרו את בוראם וברית לא תופר
יוטב לך דמם משה ומשור פר
ארץ אל תכסי דמם בעפר
כי אם בדם שופכו עד כס לא יכופר
חמסי עליך מלך האיים
בכנפיו נמצאו דם נפשות נקיים
יפקוד אלקים על כיתי כיתיים
חללי בת עמי ילקם בחיים
טל אל ואל בטר על ארץ האי
מיום נתעטר מלכך לך ארץ אי
בת עמי קומי מתוכה וצאי
הגם הלום ראיתי זאת אחרי רואי
יי מבשן אמר וממצולות
ומים אשיב בחורים ובתולות
אויביי מגפן בטלו אשכולות
לחים ויבישים ונשארו עוללות
כבואם בקמה מלילות לא קטפו
מאלמים אלומים חרמש הניפו
כשה בן ימין ובימין הרדיפו
מונים לא אדונים לאלה חרפו
לא אליכם כל עוברי דרך הביטו
וראו אם יש מכאוב כמכאובי בי חבטו
אוייביי רעה ימצאו מעץ רועים נלקטו
אלפיים בני שנח לעיני נשחטו
מי יתן עיניי כנטולי כימה
אבכה בת עמי ימים ימימה
אלתה החימה כמניין החמה
אנהימה למה יי שמה
נאספו למשמר ואשר עמנו
אך השר הצר והצר לימ[י]נו
ונאמר בוזו קימנו
ויאמרו לא כ על יום טוב באנו
סין ועוקר הרים למישור שם עקוב
על פה וספרים במוקשים לא ינקוב
ישכון לבטח בשרו לא ירקוב
מה טובו אוהליך יעקב
עדה הקדושה כלה מתאמת
לפני גוזזיה כרחל נאלמת
בת קול מחורב כיונה מנהמת
אוי לי אוי לי משה עבדי מת
פרצו פרץ רב בני שועלים
נודע כי שערי תפילה ננעלים
בהאסף יוסף ויסף איש חי רב פעלים
כל יחיפי רגל הדריך בנעלים
צדיקים אחרי אלהים נהו
כל שומעי שמעם כי כן תמהו
אליה קרא מלאך וציוהו
אמור לאדוניך הנה אליהו
קול שוועת עמי בארץ מרחקים
כי הרגו ריקים אנשים צדיקים
לחיים ולמות ביי דביקים
לא עברו תורות ולא חלפו חוקים
ראשונה בפושרים ושנייה ברותחים
בהיות כאלפים האלפים זבוחים
שרי שוממים כהניי נאנחים
כי הגעיל שרי בת עמי ברותחים
שבה קדשוך שומרי משמרות
לשאת אימיך לאשמורות
מתו שם שרי חמשים ועשרות
בעיירות אחרות לא אדע ספורות
תחת מקניהם הקריבו בניהם
וראשית אוניהם שחטו לעיניהם
קדושים לא חשכו ממך יחידיהם
כי אחזו מעשה אבותיהם בידיהם
יושבי אוהלים נטועים כאהלים
שוקלי משרלים באויר מגדלים
בהאסף חכמיי וספריי נגללים
אותיות פורחות ונשרפו גוילים
ומה יקרו ריעים ומה עצמו ראשים
ולא נכרו שועים שמה מרשים
חכמי חרשים ונבונים לחשים
נצח ישראל רכב ופרשים
שיחתם טהורה מזוקקת בעליל
ארוכה ורצרב מיהודה וגליל
פה קדוש הורה כל עובר ושליל
ישימו קטורה באפך וכליל
פּקדוך בצר מוסרך למו
איש הוציא רוחו והמציא דמו
יערב למלך רב כקרבנותיו מאולמו
אף יכפר אדמתו עמו
רפו ידים לשמוע צעקתם
נודע כי פלח רימון רקתם
תנוח בצרור חיים אבקתם
זאת נחלת עבדי יי וצדקתם